שרה סקוט השתתקה בכיתה

בשנת 2009, שרה סקוט הייתה בת 18 וסיימה את שנת הלימודים האחרונה שלה בהרטפורדשייר, בריטניה. במהלך שיעור ספרות אנגלית, היא קראה בקול רם כשלפתע חלתה. היא עברה שבץ מוחי.

היא הייתה צעירה ובריאה, ללא סימני אזהרה. משפחתה הייתה המומה. מאוחר יותר, הרופאים זיהו את הסיבה כפתח פתוח (PFO), המכונה לעתים "חור בלב". פתח קטן זה, שבדרך כלל נסגר לאחר הלידה, יכול להישאר פתוח אצל אנשים מסוימים. במקרה של שרה, הוא איפשר לקריש דם לנוע למוחה, וכתוצאה מכך לשבץ איסכמי.

השבץ השבץ פגע במרכז השפה במוחה והוביל לאפאזיה של ברוקה, מצב המקשה ביותר על הדיבור. בעוד חדות השכל של שרה נותרה שלמה, התקשורת הפכה לאתגר עמוק.

ההחלמה הייתה ארוכה ותובענית. טיפול בדיבור הפך למרכזי בחייה, ודרש חזרה בלתי פוסקת, סבלנות וחוסן נפשי.

בתחילה נאמר לשרה ולמשפחתה כי ההחלמה צפויה להתייצב לאחר שישה חודשים. עם זאת, המסע שלה הוכיח מציאות שונה. שנים לאחר מכן, היא ממשיכה להראות שיפור, מה שמשמש כתזכורת רבת עוצמה לכך שההחלמה אינה יודעת דד-ליין קבוע ושההתקדמות יכולה להימשך כל עוד המאמץ נמשך.

שרה משתפת את חוויותיה בפומבי דרך ערוץ היוטיוב שלה, SymphUK, ומתעדת את המציאות של החיים עם אפזיה ואת אופי ההחלמה המתמשך. סיפורה הפך לאחת הדוגמאות המוכרות ביותר להישרדות צעירה לאחר שבץ מוחי ולהשפעה של אפזיה לכל החיים.